אני מבין שבגלל שאני נחשב למשוחד - רמת האמינות של ההצהרה הבאה שלי עלולה להיות נמוכה יחסית. אבל אין מה לעשות, זו האמת שלי, לכן אצהיר אותה ככה ישיר ופשוט: הסחוג של אמא שלי הוא הסחוג הטעים ביותר שאכלתי בחיי.
אני אומר את זה לא רק בגלל שהיא אמא שלי ולא רק בגלל שגדלתי על הסחוג הזה, אלא הוא באמת הסחוג הטעים ביותר שאני מכיר, וטעמתי המון סחוגים בחיי, מסבתות אסליות עם מתכונים סודיים ועד סחוגים מוקפדים לאלל'ה ממטבחים של שפים. יודע גם לומר, בגאווה על אמא, שמסכים איתי כל מי שרק טועם מהדבר הנדיר הזה שהיא מכינה בעיניים עצומות, עוד הרבה לפני שנולדתי, כפי שמשפחתה הכינה, הרבה לפני שהיא.
העזתי לבקש מאמא את המתכון ולבצע בעצמי. רק עשר דקות הכנה ובום - נשלחתי ברגע אל מחוזות ילדות ואל טעמים וריחות שתמיד מרגישים לי כל-כך נכונים.
אהה, זה לא רק הסחוג הכי טעים שאני מכיר, הוא גם סחוג די חכם, כפי שאפרט במתכון.
בגדול, שני סוגי הסחוג הנפוצים הם סחוג ירוק וסחוג אדום, כשלרוב סחוג ירוק עשוי מפלפלים ירוקים טריים ותבלינים טריים, וסחוג אדום עשוי מפלפלים אדומים יבשים, תבלינים יבשים ושמן (שני הסוגים הנוספים והפחות מוכרים הם סחוג חום, שהוא בעצם סחוג ירוק בתוספת עגבניות מרוסקות וסחוג יבש, שהוא בעצם טחינה דקה של פלפלים יבשים ותבלינים יבשים, והוא משמש כתערובת סחוג בתבשילים ומאפים, כשרוצים שהסחוג יהווה חלק אינטגרלי מהמאכל עצמו ולא רק כתוספת מאוחרת מעליו.)
הסחוג של אמא שושנה הוא סחוג ירוק, בזכות הכוסברה הטריה, אך אמא מכינה אותו מפלפלי שאטה אדומים מיובשים, כפי שתמיד היה נפוץ בתימן. כמובן שתענוגדול להכין את הסחוג של אמא גם מפלפלים חריפים טריים, צ'ילי, אנהיים, חלפיניו, לכו עם הטעמים שלכם. יצא אפילו שעשיתי פעם את הסחוג של אמא עם סטוק נדיר של פלפל ההבנרו המופרע, אצרף תמונה במתכון למטה של מרכיבי האושר הזה, אשכרה שילוב תרבויות מטורף, סחוג תימני אסלי עם פלפל ההבנרו ממרכז אמריקה. יצא מדהים! ויצא חריף לאלל'ה... חריף ברמות שדפקתי על עצמי כאן בחלון פתוח סשן שלם של "דראקריס..." ויצא לי אמין, העלמתי את כל פתח-תקווה... (כן, כן, אין בעד מה, אנשים...)
לשם השוואה: לפלפל החריף הנפוץ ביותר בישראל, זה שכולנו מכירים בכל סופר ושוק, פלפל אנהיים, רמת חריפות של בין 500 ל-2,500 יחידות סקוביל >> לפלפל חלפיניו רמת חריפות של 8,000 יחידות סקוביל >> לפלפל ההבנרו רמת חריפות של 350,000 יחידות סקוביל! (ויש גם חריפים אפילו הרבה יותר מההבנרו, כמו אחד מהפלפלים החריפים ביותר בעולם, קלוריינה ריפר, עם רמת חריפות של מעל מיליון וחצי יחידות סקוביל!)
אבל הכיף הגדול ביותר עם הסחוג של אמא הוא, שהסחוג שלה לא מנסה סתם לשרוף לך את הצורה, אלא שמעבר להיותו חריף מאוד, כמצופה מסחוג, הוא באמת ממרח טעים בפני עצמו, בזכות עושר הכוסברה והתבלינים. אז אתה מוצא את עצמך נשרף מהחריפות מצד אחד, אך מצד שני אתה לא מוצא את עצמך מצליח להפסיק לקחת עוד סיבוב ברכבת ההרים המשגעת הזאת שארוזה לך שם בצנצנת.
רק 10 דקות הכנה ויש לכם את הסחוג הטעים והבריא ביותר שיצא לכם לדמיין.
מצרכים: (לצנצנת בינונית, 350-400 גרם)
- 1 ראש שום, מקולף ומופרד לשיניים
- 10-12 יח' פלפל שאטה שלם יבש (או פלפל חריף אחר שמועדף עליכם)
- 1 כף זרעי כמון שלמים
- 5-6 תרמילי הל שלמים
- כפית שטוחה מלח
- 2 צרורות שלמים של כוסברה טריה, שטופה וחתוכה ל-3 רצועות, כולל גבעולים, זה רק כדי לסייע קצת לבלנדר העתיד לבוא (אגב, 2 צרורות זה אם קניתם בשוק או מהירקן, צרורות אמיתיים כאלו שצריך גומיה מתוחה כדי להחזיק ת'צרור, כן? אם אתם קונים בסופר את השקיות העצובות הכחושות ההן, אז לפחות 3 חבילות, אפילו 4...)
- לפי הצורך: עד רבע כוס מים
- לא חובה ולא קיים במתכון המקורי של אמא: 2 כפות שמן זית (הסבר למה כן: בהמשך)
אופן ההכנה:
1. אל בלנדר/מעבר מזון מכניסים קודם את זרעי הכמון ותרמילי ההל (אגב, הסיבה שאנחנו לא משתמשים בתבלינים טחונים היא: אתם רוצים שהתבלינים יתפצחו ויפיצו את עצמם ישירות אל תוך הסחוג, ולא תבלין שכבר חצי התפייד עקב היותו טחון כבר חודשים. האמינו לי, זה עושה את כל ההבדל, הכמון וההל פשוט מטריפים כאן), אחריהם מוסיפים את הפלפלים, את שיני השום, את כפית המלח. מעל כל אלו דוחסים את כל הכוסברה ומכסים את המיכל.
2. טוחנים במהירות גבוהה, במידת הצורך מוסיפים את המים, כמות קטנטנה בכל פעם. אתם הרי לא רוצים סחוג דליל מדי ואל תשכחו גם שהכוסברה מלאה בנוזלים גם ככה (מצאתי את עצמי עוצר את הבלנדר איזה פעמיים, כדי להכניס כף, לערבב מעט ידנית, לדחוף ללמטה את העלים שלא פגשו עדיין את הסכין המסתובבת), כך עד שמתקבל סחוג אחיד.
3. אם הכמות שהתקבלה מיועדת מבחינתכם לשרוד שבועות ארוכים במקרר ולא רק למספר ימים, אני ממליץ להוסיף את 2 כפות שמן הזית שהזכרתי קודם. שמן הזית יהווה חומר משמר טבעי, שיסייע משמעותית להאריך את חיי המדף של הסחוג שהכנתם.
4. זהו. יש לכם צנצנת סחוג מפוצצת בטעמים ובבריאות, ברמות לא חוקיות. יש הרבה אימהות וסבתות עם סחוג מצוין שם בחוץ, ברור, אבל זה שכאן? ארגנו לעצמכם ביס שכולל כפית ממנו, אתם תזכרו אותו הרבה זמן. זה הסחוג של אמא שושנה. וככה אשמח שתציגו אותו, כשתתגאו במה שתייצרו בכמה דקות.
5. הנה הצצה לסחוג ההבנרו שהכנתי, שמבוסס על הסחוג של אמא שושנה, רק עם פלפל ההבנרו והקטלני:
6. עובדת בונוס: "סחוג" (ויש המדייקים לבטא: "זחוק", מגיע מהמבטא התימני למילה "שחוק"), כי בתימן, לפני עידן החשמל, כדי להכין מאכלים מרוסקים, כמו סחוג, חרוסת וכד', היו משתמשים באבן גדולה כמשטח, היא נקראת "מסחגה" (יעני "משחקה", אבן לשחוק באמצעותה) ששימשה בתפקיד "המכתש" ובאמצעות חלוק נחל גדול, ששימש בעצם בתפקיד ה"עלי", הנשים היו שוחקות את התערובת על המסחגה, עד לקבלת הממרח/התערובת. אמא עדיין מחזיקה אצלה את המסחגה שלה ב-2023, שהגיעה אליה ונמצאת אצלה עוד לפני 1975, השנה שבעצמי הגעתי אל העולם...
רספקט אדיר לדור הנדיר הזה, שלא רק לחץ על כפתור חשמלי כדי שעניינים מדהימים וטעימים יתרחשו, אלא דור שבאמת עשה דברים במאמץ, בעשר אצבעות, באהבה ישירה וכנה ליצירת עונג קולינרי, מהעניינים הפשוטים ביותר שיש.