סדרה קלילה, הומוריסטית ולא מחייבת, של צילום עצמי, אליה אני חוזר מפעם לפעם ומוסיף אליה "מקצועות" חדשים, לטובת השלמת הכנסה וכאלה...(:
מפתח ציפיות
רוצח המונים
עורך דין
עשב שותה
הולך לשוק, עוצר בכניסה, אצל הבסטה של המיצים שנסחטים במקום, כי יש צילום קונספטואלי שצץ בראש לצלם.
"מה בשבילך?" הוא שואל אותי.
"מיץ ירוק, בבקשה", אני עונה.
"ירוק... ירוק...", הוא מסתכל על סלסלות הפירות שלו, "רוצה מיץ תפוחים?"
"לא מספיק ירוק", אני עונה בקצרה, כי לך תפרט לו למה בכלל עצרת אצלו עכשיו...
"רוצה סלרי וסלק? מיץ ירקות מעולה!"
"לא, אחי, הסלק הדומיננטי יבטל את הירוק של הסלרי", אני עונה.
הוא שותק לרגע, כנראה מנסה להפנים שאני בקטע של מיץ ויזואלי, הוא מביט לעברי כשהוא לוקח נשימה עמוקה בזמן שהוא תוהה, האם אני אמיץ מספיק להצעה הלא חוקית שיש לו בשבילי:
"הממ... רוצה תפוח וסלרי?!"
אני לא ממצמץ בכלל, "לך על זה, גבר", אני אומר.
הוא קופץ לשניונת אל הירקן הסמוך, חוזר עם צרור סלרי טרי, שוטף, דוחף אל מכונת הפלא הזאת שיודעת להוציא לסלרי את המיץ ולסחוט תפוח עד תם.
מגיש לי את הכוס המלאה, אני משלם לו ודוחף פנימה קשית ירוקה.
הוא קולט את זה ומלמל לעברי בחוסר אמון, "בוא'נה, בנאדם, אתה ממש אוהב ירוק, עד הסוף...".
מגיע הביתה, את השלוק הראשון לא מצליח להבין, ואז מגיע אפטרטייסט כל-כך מפתיע, עד שמוצא את עצמי מחסל את הכוס תוך כדי מספר צילומים עצמיים בודדים.
כותב למגירה
מקבץ גלויות
אורז פרסי