הוא התרחש לפני שנים, The Broccoli Battle, איפשהו ב-2008.
והוא התרחש ממש אל מול עיניי. מרחבים אינסופיים של סוכר בוהק כשלג, עצי ברוקולי נטועים, איתנים, חיילים ירוקים גם הם, נחושים להגן על עמק הברוקולי, מפני כל פולש אפשרי.
אני זוכר את הקרב הזה, אני זוכר אותו כאילו הוא התרחש ב-2008. אני שוכב על הרצפה, מולם, עוצם עין אחת, מתבונן על עמק הברוקולי, דרך העדשה, מתבונן גם על שאריות השמיר, שפה ושם פיזרתי על מצע הסוכר, מדמיין את החיילים שמולי צועקים, את סיסמת היחידה המיתולוגית שלהם, שנועדה לעורר בהם מוטיבציה לקראת הבאות.
בגרון ניחר הם צורחים לעברי: "רוצה ברוקולי?! השאר גם לי!!!"
בדמעה מוגזמת, שלא התרחשה, אני מקליק עליהם.
צילום שהתרחש, חושב שעדיף להם ככה, כי תכל'ס, בעולם האמיתי היו מאשפזים אותם, או משהו, כי ברוקולי על סוכר?! עם שאריות שמיר?! מה לעזאזל הם חשבו לעצמם...