במהלך ויכוח על טבעונות היום מישהי מנסה לרדת על כך שאני טבעוני ולהטיח לעברי את האמירה הכל-כך שחוקה "טבעוני? פחחח... אז מה אתה אוכל, חסה?!"
אני מביט בה ועונה לה: "את חייבת להודות שזה די משונה שמכל האפשרויות שיש לי את מזכירה דווקא חסה, בזמן שאת טוחנת בכל יום גופות של גורים מעונים גיהינום ועל החיים שלהם את לא חסה, אז בואי..."
כן, מודה, אני מחבב את השתיקה/התעלמות/מחשבה שמגיעות מיד אחר-כך. תודה ששיתפתי.
ועכשיו לדודא לארוחת לפנות ערב שתפסה אותי והייתי חייב להקליק לעברה רגע. מוכנים? נא לחגור:
כריך פשוט פסיכי מג'בטה טריה, שמרוחה במיונז טבעוני, רוטב ברביקיו, חרדל, עמוסה בסטייק חם, בשרני ורוחש מפטריות פורטובלו טריות, שנצלה בשמן זית ותערובת תבלינים טקסס קטלנית, חסה (עהאמ עהאמ...), עגבניה, בצל סגול, פלפל אדום מתוק (גמבה) קלוי(ה) בחומץ, מלפפון חמוץ, שום קונפי ופלפל צ'ילי טרי קלוי.
אני לא חושב שיש לי מילים לשווק לכם עד כמה הכריך הזה מושלם...
זה כריך שצריך להדריך, להעריך ולהאריך ואותו לא ניתן להפריך.
זה כריך לאכול באושר על מדרגות הרבנות בין אם אתם מתחתנים ובין אם אתם מתגרשים ובין אם אתם פשוט צריכים מדרגה להניח עליה את הטוסיק כשאתם אוכלים והמאבטח הגמור ההוא בכניסה לרבנות זורם אתכם.
זה כריך שאתם רושמים בצוואה ומורישים לו אחוזים מאושר ליבכם.
זה כריך של הארוחה האחרונה שלכם אם במקרה אתם נידונים למוות.
זה כריך שאתם נותנים לו שם מלא, כן, כמו שלכם יש אז תנו גם לו, כמו פורטובלו פורטו-בא-לי לאלל'ה לוי.
זה כריך שאתם נותנים לו מספר סריאלי ספציפי לכל עותק קיים.
נו, אני יכול להמשיך כך כל היום, אבל אתם מבינים כבר, נכון? זה כריך - כריך!
מתכון קליל לעונג שכזה:
1. בקערית קטנה מערבבים שמן זית עם תערובת תבלינים "טקסס" (ניתנת להשגה בכל חנות תבלינים שמכבדת את עצמה. לרוב היא מכילה עניינים מושלמים בסגנון פפריקה מעושנת, אורגנו, זרעי כוסברה, אבקת צ'ילי, זרעי חרדל, פלפל שחור ועוד דברים טובים)
2. קוצצים לפטריות פורטובלו את הרגל כדי שהיא לא תפריע להפוך אותו כמו שהופכים סטייק
3. מברישים את הפטריות בתערובת טקסס המשומנת ומטגנים משני הצדדים, אש גבוהה, מאפשרים לפטריות לספוג אליהן תבלינים ולהקיז מעצמן נוזלים.
4. ג'בטה טריה פתוחה, בגט מחמצת, תנו השקעה בבחירת הלחם שילווה את הדבר הזה.
5. מריחה נדיבה של מיונז טבעוני משני הצדדים.
6. מריחה של רוטב ברביקיו במפלס התחתון של הג'בטה, מריחה של חרדל במפלס העליון.
7. מתחילים בנייה מלמטה: חסה >> פורסים את סטייק הפורטובלו לפרוסות עבות ומניחים מעל החסה >> עגבנייה טרייה פרוסה >> בצל סגול פרוס ומפורק לטבעות >> רצועות פלפל אדום קלוי בחומץ (מתכון אקספרס: סופר >> השורה של השימורים והצנצנות >> מרימים צנצנת >> קופה מהירה >> משלמים ויוצאים >> ברצינות, זה זול וזמין ומשגע ומשדרג והם עושים את זה טעים יותר ממני, אז למה לי לשבור ת'ראש...) >> מלפפון חמוץ פרוס (מודה, אני משתייך ל-2% באוכלוסייה שאוכלים מלפפונים כבושים בחומץ בלבד. לא סובל מלפפונים במלח ולא מבין את רוב אוכלוסיית העולם, לא מספיק כל הפשע שמשתולל ברחובות, אז גם מלפפונים במלח?! אבל כן, מספיק לי להעיף מבט חטוף על המדף בסופר על מנת להפנים שאני במיעוט מוחלט, אז אני לא מתכוון לפתוח מולכם כאן חזית, סבבה? בסדר, ניצחתם, לכו על המלפפון המלוח העייף הזה שלכם שבכל ביס מוציא שפריץ עוין עד לשכנים ואני אצמד למלפפון בחומץ, הערני והקראנצ'י שלי שבאמת סגור על עצמו, הכל טוב, מור פור מי...) >> 2-3 שיני שום קונפי >> פלפל צ'ילי טרי קלוי, קצוץ ונחבא בין הירקות היכן שרק תמצאו לו מקום פנוי.
סגרו וקחו ביס.
לא, נו, ברצינות, אל תמשיכו לקרוא אם לא לקחתם ביס. קחו ביס!
זה כריך לספר לנכדים, לאורו של אח ולצלילם של זרדים מתפצחים, בערב חורפי, אולי סיפור על פורטו-בא-לי לוי וסבתא ג'בטה.
זה טעים לי. זה חיים להם.