יגאל גיאת

אודות

ברוכים הבאים לאתר האישי של יגאל גיאת. יגאל נולד ב..., רגע, רגע, אם יגאל יכתוב את העמוד הזה על עצמו בגוף שלישי, הוא הולך להרגיש די מטומטם, אז אולי אתחיל שוב, ללא מסכות של בולשיטלי-קורקט:
 
היי לכם! תודה רבה על שאתם כאן, אנשים. בחיי שזה אפילו קצת מתסכל אותי שבמסגרת הווירטואל האינטרנטי אני לא יכול לחבק או ללחוץ לכם את היד ברגע זה ולהגיש לכם משהו לשתות.

זה עלול להיות קצת מייגע מצידי כלפיכם, אם אנסה לתמצת אל עמוד אחד מי לעזאזל אני חושב שאני. אבל אולי כן אציין בקצרה שנולדתי בסתיו 1975 בשיכון הישן של רעננה וציר הזמן שלי מאז כלל מגורים בחמש שכונות שונות בירושלים, החרדיות, החילוניות, המסורתיות, העשירות, העניות, הישוב קרית-ארבע ביהודה, רמת בית שמש החדשה, בית-שמש הישנה, כפר-סבא, הישוב עלי בשומרון, המושב נווה-ימין בשרון, פתח-תקווה הבלתי מוגדרת, גני-תקווה המוגדרת היטב והיום מתגורר שוב בפתח-תקווה, עם קרן צור, אהובתי.

האופן הקצת הזוי הזה שבו התגלגלו חיי ומכלול החוויות מהן אני עשוי, הביאו אותי למקום שבו ההבעה היא אוכל נפש עבורי. מאז ומתמיד אני מחפש איך להביע, בעיקר ע"י כתיבה או/ו צילום עצמי וצילום בכלל. ההפרדה קשה לי, למען האמת, כי רוב הזמן מרגיש לי שהצילום והכתיבה שלי לגמרי ניזונים האחד מהשניה ומזינים האחת את השני.
 
באתר האישי הזה כאן תמצאו סלט של צילום קונספטואלי, ניסיונות להבעה עצמית דרך עבודות צילום, לעיתים בהומור עצמי, לעיתים בצרחה ישירה, לעיתים בצילום כל מה שהוא לא אני, לעיתים בצילום כל מה שהוא אך ורק אני, לעיתים בצילום בלבד, לעיתים במילים בלבד, לעיתים קרובות בשילוב השניים.
 
חושב שהמכנה המשותף לכל אלו הוא פשוט הרצון הבסיסי שלי להביע, בכל רגע נתון, את מה שרץ שם בפנים, את המכלול הזה שממנו אני מורכב, לטוב ולרע. לכן, במטרה למצות ולהרגיש את החוויה, אני בוחר לעיתים בדרכי יצירה פחות קונבנציונליות, אשר "מאלצות" אותי לחוות למשך יותר זמן מ"קליק" את מה שאני מבקש להרגיש.
 
שאלו אותי פעם מה אני "יותר", מצלם או כותב. חשבתי על זה עם עצמי והגעתי למסקנה:
אני מנסה לכתוב באמצעות מצלמה.
אני מנסה לצלם באמצעות מילים.

טוב, אם לא הכרתם לפני כן והגעתם לכאן בטעות, אתם עכשיו כבר יודעים את זה בוודאות: הבנאדם חופר.

מוצא את עצמי מחפש ותוהה במהלך יצירת צילום או מילים, מהו המניע שלי בעצם, ראש או לב?

אני באמת לא יודע לענות בוודאות, האם אני מחפש לחשוב את הרגשות, או שאולי אני מחפש להרגיש את המחשבות?
 
לכן, התשובה הכי טובה שלי עד כה לשאלה של עצמי היא:
הלוואי שתמיד אמשיך לחפש.    
והלוואי שלעולם לא אמצא את התשובה.

מוזמנים לשתף!


תגובות: